הפייטן הציוני
אהבתו וחיבתו של רבי אשר מזרחי לארץ ישראל אינה זקוקה להוכחה. מי שבאמתחתו נכסי צאן ברזל כ"נגילה הללויה", "בתי צאי" ועוד, ודאי מאוהבי ארץ ישראל היה, אף שרוב שנות פעילותיו פעל מערבה מכאן, בתוניס.
לכבוד יום העצמאות נציג פיוט אחד מפורסם של מזרחי ונבחין כיצד לא רק אהבה לארץ ישראל יש כאן אלא גם תמיכה בלתי מסוייגת בתנועת הציונות.
בשנת 1946 הוציא מזרחי לאור את קובץ פיוטיו "מעדני מלך" ובו פיוטים רבים שחיבר בתקופת שהותו בתוניסיה, אליה נמלט לאחר שהטורקים חשדו בו בתמיכה בציונות.
רבים מהפיוטים שהוצגו בקובץ מוכרים עד היום אצל כל חובבי הפיוטים, אך אחד מהמוכרים שבהם הוא ללא ספק "למולדת שובי רוני". פיוט זה, בעל פזמון ושלושה בתים, מתאר כיצד ה"דוד" כלומר הקב"ה פונה אל הרעיה, כנסת ישראל, ומבקש ממנה לשוב לארץ. רובם של המוטיבים בפיוט מוכרים לנו כמובן ממגילת שיר השירים אך גם מפיוטים אחרים מאז המאה 16 ועד ימינו העוסקים רבות בשובו של עם ישראל לארצו, כפי שציינו לעיל. אך דווקא המילה בה בחר מזרחי לפתוח את שירו היא המעניינת ביותר – "למולדת".
מיהי המולדת?
מי היא אותה המולדת? הפירוש המסורתי של מילה זו הינו המקום שבו נולד האדם הפרטי, כפי שאנו מכירים מציוויו של ה' לאברהם אבינו "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך" כלומר – לך מהמקום שבו נולדת אתה. בודאי שאין סביב מילה זו אתוס מסוים כפי שמובא בויקרא פרק יח פסוק ט', הביטוי "מולדת בית או מולדת חוץ" מתאר שם קשרי משפחה לאחות שנולדה מחוץ לנישואין או בתוכן… ודאי שמזרחי לא התכוון לשיר על מולדת זו.
למעשה, כפי שמתאר זאת הבלשן פרופ' רוביק רוזנטל, המילה "מולדת" נותרה ספונה כפי פירושה המסורתי עד שנדרשו ראשי הציונות למצוא חלופה עברית למילה הלועזית "homeland" – אדמת הבית. הקריאה הראשונה של המילה מולדת בתיאורה החדש מופיעה כבר בתקופה הקדם-ציונית בשירו של פרץ סמולנסקין ב1868: "אומלל אומלל, איפה ארצך ארץ מולדת?… אם אך במרחק ארץ מולדת לי היתה".
עשר שנים מאוחר יותר ומילה זו כבר הפכה נפוצה כ"כ בשירי הציונות עד שהפכה לסוגה בפני עצמה "שירי מולדת". אפילו המשורר שאול טשרניחובסקי, שבשירו "האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו" (1925) מדבר בתחילה על מולדתו היא נוף ילדותו באירופה, הרי שכבר בשיר "הוי ארצי מולדתי" ב1933 הוא חוזר להבהיר לנו שמולדת יש רק אחת – המקום בו נולד העם שלך ואליו אתה כוסף להגיע. אם תרצו – מולדת איננה כבר המקום שבו אתה גדלת אלא המקום בו אתה רוצה לגדל את ילדיך…
קריאה לאומה כולה
רבי אשר מזרחי יושב בתוניסיה, וכותב על מולדתו. אף שהוא עצמו נולד בירושלים שבין החומות והיה ניתן לומר שהוא בסך הכל מתגעגע לפסוע בסמטאות בהם גדל, כאן הקריאה מהדוד איננה רק למזרחי עצמו אלא קריאה ציונית מובהקת לאומה הישראלית כולה. זוהי איננה עוד מילה בפיוט באחד הבתים אלא שם הפיוט עצמו – "למולדת" שובי רוני. כנראה שחשדם של הטורקים במזרחי לא היה לשווא…
בסוף ימיו זכה מזרחי לשוב ארצה. היה זה בחודש אוגוסט שלאחר מלחמת ששת הימים. לאחר חודשיים, באסרו חג סוכות, נפטר מזרחי והוא בן 77.
צפו בביצוע מיוחד של הפיוט:
הראל מקייס הוא חוקר משנת חכמי ספרד, מוסמך לרבנות ובעל תואר שני בחינוך. בכנס "ליבי במזרח" שייערך בקרוב הוא יעביר את הרצאתו: "עולמות נפגשים: הפיוט והתנועה הציונית".