שביל ישראל #6 – מפלמ"ח צובה לעין לבן

זהו, הקורונה (כמעט) מאחורינו, ואנו חוזרים לטייל בשביל ישראל במסגרת "שביל של יום" בהובלת בית ספר שדה כפר עציון, אחרי השבתה של כשלושה חודשים. כמובן שהכל תחת כללי ההתנהגות המוכרים – ריחוק חברתי ומסכות, אבל, מטיילים. נושמים אוויר. תענוג אמיתי.

אז השבוע יצאנו להרי ירושלים, אל השבילים והנחלים, ואל המעיינות הפועמים בהר. את הטיול התחלנו בקיבוץ פלמ"ח צובה ונדב, המדריך, מוביל אותנו אל ראש ההר בו נמצאים שרידי המצודה הצלבנית בלמונט (ההר היפה) שהוקמה בשנת 1170 והכפר הערבי צובה. ההר, בגובה 769 מטר מעל פני הים שולט על המבואות המערביים של ירושלים מדרום והכפר שימש בסיס לכוחות הערביים שחסמו את הדרך לירושלים. ביולי 1948 נכבש הכפר לאחר קרבות כבדים על ידי חטיבת הראל במסגרת מבצע דני. לאחר סיום המלחמה, באוקטובר 1948 הקימה קבוצת לוחמים את הקיבוץ המבוסס על חקלאות, תיירות ותעשיה.

צובה, בית המוכתר
שרידי הכפר צובה

הגישה אל ההר היא במעלה שביל המקיף את שרידי חומת המצודה הצלבנית. הכניסה לאתר אינה מוסדרת ואין בו כל שירותים או שלטי הסבר והכוונה. הביקור באתר מחייב משנה זהירות בשל בורות פתוחים וסכנת התמוטטות של מבנים.

מהכפר צובה אנו יורדים בשביל ישראל דרך עין צובה (הסגור למבקרים) ונחל צובה, חוצים את צומת הר איתן וממשיכים לכיוון הסטף. השביל ברובו מוצל ומיוער ונעים מאוד להליכה. אנו בסוף האביב והטבע עדיין מתפוצץ מפריחה – לוטם שעיר, דם המכבים, גזר קיפח, אחירותם החורש, שלהבית דביקה ואפילו פרגים אדומים אחרונים. בדרך אנו עוצרים למנוחה ברחבת התצפית "פינת עופר" המנציחה את זכרו של סג"מ עופר סטרינסקי ז"ל, קצין הנדסה מחטיבת גבעתי שנפל בעת מילוי תפקידו בדצמבר 1988.

לוטם שעיר ואורחת

אנו בדרכנו אל הסטף, שרידי כפר ערבי, ובו שניים מהמעינות הפועמים בהר – מעין הכפר (עין אל בלד) ומעין ביכורה. נדב, המדריך, מנצל את ההזדמנות להסבר על מעינות ההר שרובם ככולם הינם מסוג "מעיינות שכבה", והקשר בינם לבין החקלאות שהתקיימה בסביבתם. מעל המעיינות התקיימה חקלאות בעל (ללא השקיה) המבוססת על עצי שקד, זית, רימון וגפן, ומתחת לקו המעיינות התקיימה חקלאות שלחין המנצלת את מימי המעיינות לגידול גן ירק.

סטף – המעיין הפועם בהר

בשנות ה-50 שימשו שרידי הכפר כמתקן האימונים של יחידה 101 שהקים אריאל שרון ז"ל. כיום, שרידי הכפר ובעיקר הבריכה האוגרת את מי מעין הכפר הינם אתר תיירותי, ואנו פוגשים שם חבורת צעירים הקופצים אל הבריכה על מנת להשיב את נפשם בימי סוף-אביב חמים אלה.

מעיין הכפר, סטף

מהסטף אנו יורדים במדרגות אל נחל שורק, חוצים את אפיק הנחל ומתחילים לעלות בשביל לכיוון ירושלים, חוצים את צומת כרם ומטפסים אל עין כרם.

בעין כרם התקיים רצף התיישבותי עוד מתקופת המקרא. הכפר שנקרא אז בית הכרם היה בנחלת שבט יהודה ובחפירות הארכיאולוגיות שנערכו במקום נמצאו שרידי מקוואות מתקופת בית שני. על פי מסורות נוצריות מהמאה ה-4 נולד בעין כרם יוחנן המטביל ולכן נחשבת עין כרם למקום מקודש לנצרות. בכפר ובסביבתו מנזרים וכנסיות רבים – מנזר גורני (המוסקוביה), מנזר יוחנן בהרים ומנזר יוחנן במדבר ליד מושב אבן ספיר.

עין כרם – מנזר גורני ובית החולים הדסה

השכונה שבפאתי עין כרם היא "עמק התימנים", שכונה כפרית קסומה וציורית שהוקמה בשנת 1949 על ידי קבוצת עולים מתימן בבתים הערביים הנטושים של הכפר עין כרם. בשנים הראשונות סבלו התושבים מקשיי פרנסה ומהסתננויות ומעשי חבלה של ערביי הסביבה וברבות השנים הפך הכפר עין כרם לשכונה בירושלים. מעמק התימנים אנו עולים למעין במרכז הכפר, להפסקה אותה אנו מנצלים לשוטטות בסימטאות הקסומות של הכפר ולארוחת צהריים.

עמק התימנים, עין כרם

מעין כרם אנו מטפסים במעלה התלול לקרית מנחם בירושלים. שביל ישראל חוצה את השכונה מצפון לדרום וממנו יורדים לנחל רפאים. אנו עורכים תצפית נוספת דרומה, לעבר הישוב הר גילה והכפר וואלג'ה והמדריך, נדב, מספר לנו את סיפור הקרב הכושל שניהלה חטיבת "עציוני"  בפיקודו של משה דיין עם הצבא המצרי במסגרת מבצע "יקב" באוקטובר 1948. הקרב, שנועד להרחיב את פרוזדור ירושלים ולאפשר שליטה מלאה על נחל רפאים ומסילת הברזל לירושלים הסתיים בנסיגת כוחות צה"ל.

אנו ממשיכים במורד השביל ומגיעים לעין לבן, אליו ניתן להגיע גם ברכב, מחניון גן החיות התנ"כי בירושלים וממנו מתחיל שביל אופנים "מי-ם אל ים" שמגיע עד לחוף הים התיכון בתל אביב.

עין לבן. מי אמר שלירושלים אין חוף

המעיין מוקף בבוסתן עצים – תאנה, אגוז מלך, שקד וחרוב והמים נאגרים בשתי בריכות, האחת רדודה, והשנייה עמוקה יותר, המשמשת גם לרחצה. כן קורונה או לא קורונה, עין לבן הפך לחוף הים של הצעירים בדרום ירושלים המבלים במקום, משכשכים במים, ואינם שומרים על כללי המסכות והריחוק החברתי כאילו אין מחר.

מעין לבן אנו ממשיכים לעין ח'ניה שם אנו מסיימים טיול של 14 ק"מ ונפגשים עם האוטובוס המחזיר אותנו לנקודת היציאה.

איך מגיעים ?

נקודת ההתחלה – מגרש החניה של מפעל אורן, קיבוץ פלמ"ח צובה.

נקודת הסיום –  עין ח'ניה  (כביש נחל רפאים – עין יעל-הר גילה).

מפת סימון שבילים 9 (מבואות ירושלים)

נדרשת הקפצת מכוניות

 

הכותב הוא, בין היתר, צלם (חובב) ומדריך מסעות לפולין. את הטור הזה וטורים נוספים ניתן לקרוא בשבועון "נופים & נופשים" ובבלוג באתר www.yoav-armoni.info

רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו לקבוצת וואטסאפ או טלגרם שלנו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.