תפסיקו כבר להתבכיין | דעה

הדכדוך פושה בכל עבר, מחדלים רודפים כשלונות, ורק לפני חודשיים היה כל כך טוב. מה השתנה?

כל ישראלי מכיר את 'אפקט אמצע המלחמה'.

בצוק איתן כמו בלבנון השניה, בעופרת יצוקה כמו בלבנון הראשונה: כשמלחמה מתחילה, עם ישראל האמיתי מתגלה. התקשורת שותקת, העין הרעה והציניות נעלמות, ומתגלה סולידריות ישראלית אמיתית.

מהדורות החדשות נפתחות בסיפורים על ערבות הדדית וחוסן חברתי, ראשי הממשלה והשרים מתגלים פתאום כהנהגה אמיתית, קשובה, מקצועית ובוטחת, והציבור בכללו מתאפק, מתעלם מהנזקים הרבים של המלחמה, ומשדר סבלנות וחוסן מפתיעים.

ואז, איפשהו באמצע, מגיע הכתב הראשון שנזכר שבתור תקשורת הוא לא צריך להיות נאיבי ומגוייס ובעצם התפקיד שלו זה להיות כלב (השמירה), וכמו עמלק במשל הידוע הוא קופץ לאמבטיה החמה ומקרר: סקופ על מחדל, חשיפה של מומחים שמסבירים למה הקרב בכלל לא מנוהל נכון, ופתאום, ברגע אחד, התקשורת חוזרת ללכלך, הציבור חוזר לרטון, הפוליטיקאים חוזרים להתעניין בעיקר בעצמם, האנשים שלפני רגע היו מקצוענים ואמינים הופכים תוך מהדורה או שתים לשלומיאלים, טיפשים, אינטרסנטים.

ותמיד המלחמות מסתיימות בדכדוך שכזה, הנג-אובר לאומי שמזמין ועדות חקירה והפגנות. גם האופוזיציה שהתגייסה וגיבתה את ההנהגה חוזרת לגרוף רווחים מצעקות בכיכרות. זה פוגע במנהיגים, זה פוגע בציבור, זה פוגע במדינה. רק העיתונים ואתרי החדשות נהנים מהדכדוך, כדרכה של תקשורת.

כך בדיוק גם במלחמת הקורונה.

נסו להיזכר רגע בתחושות שהיו פה באויר לפני שלשה חודשים. הסולידריות, הסיפורים על נוער שמנגן ושר מחוץ לבתי אבות, המנהיגות, הגאווה הלאומית בהישגים המדהימים של ישראל.

אנחנו כנראה איפה שהוא באמצע המלחמה, והתקשורת בשיאה. פוליטיקאים קטנים גורפים רווחים מלספר מה צריך לעשות ואיך הם היו כבר מזמן מנצחים את הקורונה אם הם היו במעגל ההחלטות, לשעברים זחוחים מתארחים באולפנים ומלכלכים על מי שעכשיו מתחת האלונקה, וגופי התקשורת מתחרים ביניהם מי מצביע על יותר כשלונות.

בואו נשים את זה על השולחן: מנהיגי המאבק הלאומי בקורונה עושים את העבודה. הטענה שהתפשטות הקורונה היא סימן לכישלון של הממשלה טיפשית כמו המחשבה שבניינים שקורסים ברעידת אדמה הם תוצאה של מחדל של מישהו. קוראים לזה טבע. אם מישהו אשם בזה, זה רק אלו מאיתנו שלא מילאו את ההוראות למרות תחנוני המנהיגים.

מדינת ישראל החליטה לפני שלשה חודשים, על ידי ממשלה אחראית, שהיא מוכנה לשלם מחיר כלכלי עצום, יותר מכל מקום אחר בעולם, כדי להציל חיים. ככה זה בישראל. אלפי אנשים, בפרט זקנים וחולים, חבים את חייהם להחלטה הלאומית הזאת, וכדאי לזכור את זה בכל פעם שמדברים על המחיר הכלכלי, או מספרים על עסקים שנסגרים ועל משפחות שלא יסגרו את החודש.

שלב ב' שמתנהל עכשיו מתנהל גם הוא באחריות ובמקצועיות. עכשיו כבר אין את אורך הנשימה הכלכלי שאיפשר את הצמתת הנגיף בפעם הקודמת, והממשלה הולכת על חבל דק שבין קריסה בריאותית לקריסה כלכלית. אפשר לחלוק על פרט זה או אחר, אפשר לטעון שצריך לאפשר 100 ולא רק 50, או שצריך לפצות יותר את המגזר הזה ולא את העסקים ההם. זה בסדר – אבל אלו רק פרטים.

אבל כל הבעסה הזאת, הציניות והפסימיות – אל תאמינו להם, ובטח אל תצטרפו אליהם. זה יפרנס את העיתונאים ויקדם את האופוזיציה, אבל יפגע בכם, בנו, במלחמה בקורונה, ובמדינת ישראל.

רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו לקבוצת וואטסאפ או טלגרם שלנו.

14 replies on “תפסיקו כבר להתבכיין | דעה”

המשבר מנוהל נכון ואחראי.
מי שעובד לא חף מטעויות.
מי שלא עובד. כדאי שישתוק!
גם לא לעבוד , גם לא לקחת אחריות, וגם לדבר נגד?
יש משהוא יותר צבוע מזה?

ועוד משהו – אם ההבדל בין מה שקורה פה למה שקרה בעולם בגל הראשון הוא לא "טבע" אלא "גאווה לאומית בהישגים המדהימים של ישראל" – אז גם ההבדל לרעתנו בגל השני אינו "טבע" אלא ביזיון וחילול השם על הכישלונות המדהימים של ישראל.

נכון ולא נכון.
נכון שהתקשורת אוהבת לייצר אווירת דכדוך, ונכון שפוליטיקאים נהנים לתפוס טרמפ.
לא נכון שהמשבר מנוהל כראוי – לא פועלים לפי שום תוכנית, ואין רמטכ"ל.
משתי הבעיות העקרוניות הללו נובעים כמובן הרבה מחדלים פרטיים – כמו מיעוט הבדיקות, שאמנם משתפר אבל לא מספיק.
כמו הזמן הארוך שעובר מאז שאדם נבדק עד שמודיעים למי שבא איתו במגע להיכנס לבידוד ולהפסיק להדביק אנשים אחרים (קטיעת שרשראות ההדבקה).
כמו הזנחת תחום החקירות האפידמיולוגיות כשמספר החולים היומי היה דו-ספרתי, והרמת ידיים מכל העניין עכשיו כשיש אלף חולים ביום.
ועל כולנה – פגיעה אנושה באמון הציבור, שמובילה לכך שאנשים חסרי אחריות מזלזלים בהנחיות.

"ועל כולנה – פגיעה אנושה באמון הציבור, שמובילה לכך שאנשים חסרי אחריות מזלזלים בהנחיות."
זה לגמרי תלוי בתקשורת
וגם כשהתקשורת תוקפת מכל כיוון אפשרי יש חשש שהפוליטיקאים לא יפעלו נכון, אלא יושפעו מההד התיקשורתי או מהשם שיצא להם. וזה גם אשמת התקשורת.
ועוד שברור שהתקשורת אשמה בכך שיש שימת לב עיקרית לפרט שנפגע. ולא לאומה כולה שמתמודדת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.