דתי פתוח פרק 4: הרב י"צ רימון

אתה ראש בית המדרש במכון לב, לפני כן לימדת בישיבת הגוש. התלמידים שונים אלה מאלה?

קשה לדעת כי הדור משתנה כל כך מהר, שאתה אף פעם לא יודע אם זה הדור או התלמידים. לפני עשרים שנה כשלימדתי בגוש, תלמידים יכלו ללמוד גמרא בעיון מהבוקר עד חמש אחרי הצהריים, יכלו לשבת ולשמוע שיעור שעה וחצי, שעתיים. אצל מו"ר הרב ליכטינשטיין שיעור היה לפעמים שעתיים וחצי או יותר. יכלו לשבת ולקרוא בעל המאור ומלחמות בכתב קטן שבקושי אפשר לקרוא אותו…

לא היו מסיחי דעת כמו שיש היום. מהבחינה הזו יש לתלמידים היום יותר קושי לשבת כל כך הרבה שעות בשיעור, לשבת ולפצח משהו קשה כשגם התנאים קשים.

מצד שני יש היום המון כישרונות, יש חבר'ה מאוד חכמים, יש חבר'ה שיכולים במקביל לחשוב על מיליון דברים. זו יכולת להיות בהרבה תחומים במקביל.

הדור שונה, יש בו המון דברים טובים, אני חושב שצריך לראות את הדברים הטובים, לא להגיד "הנוער של היום…". הנוער הוא מקסים, יש לו נשמה גדולה, צריך לראות איך לחבר את הנשמה הזאת בדרך הנכונה לתורה.

בעניין שיטת לימוד התנ"ך בישיבה:

לא כל דבר בענייני תנ"ך מקובל על כל הר"מים בישיבה, בוודאי לא היה מקובל על מורי ורבי הרב ליכטנשטיין.

אתן לך דוגמא. שנה לפני שהרב נפטר באו לבקר אותו כמה בוגרים של הישיבה, שלושה מהם עם דוקטורט בתלמוד. שאלו את הרב, למרות שבוודאי הכירו את דעתו, שאלו אותו מה הוא חושב על לימוד תלמוד באוניברסיטה.

הרב שטף אותם! אמר, אני לא אוהב לימוד תלמוד באוניברסיטה, ואני אגיד לכם מה מפריע לי? הדבר שהכי מפריע לי שאנשים מסתכלים על התנאים והאמוראים כאילו הם באותו מגרש. כאילו הוא משחק באותו מגרש עם אביי ורבא!

אנחנו צריכים להרגיש שאנחנו למטה, מסתכלים מלמטה למעלה עליהם, אנחנו צריכים להעריץ את חז"ל!

באוניברסיטה הרבה פעמים אתה חוקר ככה, חוקר ככה, בודק מה הוא חשב, ולמה הוא אמר את המשפט הזה, ומה היה לו בבית עם אשתו, כל מיני דברים שמנמיכים את חז"ל.

זה מאוד הפריע לו.

איך נולד תעסוקטיף? איך רב הופך להיות לשכת תעסוקה?

עשרה באב תשס"ה אני מקבל טלפון מרבני גוש קטיף שאומרים לי "לך תראה מה קורה בבתי המלון, האם דברים מוכנים או לא מוכנים". הלכתי וראיתי שדברים לא היו מוכנים. לא הייתה תעסוקה לילדים, סידורי כביסה ועוד דברים אחרים. אספתי מאות מתנדבים מאלון שבות, באו עוד אלפי מתנדבים מכל הארץ. אבל אחרי כמה ימים ראיתי שבעיית התעסוקה זו הבעיה הכי גדולה. 85% מהאנשים האלה עבדו בגוש קטיף ויום אחד מצאו את עצמם בלי כלום. אני רואה את הבעל ואת האישה כל היום במלון מסתובבים סביב עצמם ואני אומר – חייבים לעשות משהו! אז ניסיתי שזה יעשה ושזה יעשה אבל ראיתי שאף אחד לא עושה ואמרתי – אין לי ברירה. ניסיתי מהבית, וברגע שראיתי שאני מצליח אמרתי שעכשיו אני חייב לעשות משהו מסודר, אני חייב לעזור להם.

אז ישבתי כמו שיושבים על סוגיא בגמרא. למה הם לא מוצאים תעסוקה, מה הבעיה שיש? מצאתי כמה סיבות אפשריות. לכל סיבה חשבתי איך אפשר לפתור את זה, מה כל האופציות? אחרי התרשים הזה יצאתי לדרך.

***********************

האזינו לראיון המלא עם הרב יוסף-צבי רימון, ראש בית המדרש במכון לב ורב שכונת אלון שבות דרום.

 

לכל פרקי הפודקאסט דתי פתוח

רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו לקבוצת וואטסאפ או טלגרם שלנו.