שביל ישראל #6 – מפלמ"ח צובה לעין לבן

זהו, הקורונה (כמעט) מאחורינו, ואנו חוזרים לטייל בשביל ישראל במסגרת "שביל של יום" בהובלת בית ספר שדה כפר עציון, אחרי השבתה של כשלושה חודשים. כמובן שהכל תחת כללי ההתנהגות המוכרים – ריחוק חברתי ומסכות, אבל, מטיילים. נושמים אוויר. תענוג אמיתי.

אז השבוע יצאנו להרי ירושלים, אל השבילים והנחלים, ואל המעיינות הפועמים בהר. את הטיול התחלנו בקיבוץ פלמ"ח צובה ונדב, המדריך, מוביל אותנו אל ראש ההר בו נמצאים שרידי המצודה הצלבנית בלמונט (ההר היפה) שהוקמה בשנת 1170 והכפר הערבי צובה. ההר, בגובה 769 מטר מעל פני הים שולט על המבואות המערביים של ירושלים מדרום והכפר שימש בסיס לכוחות הערביים שחסמו את הדרך לירושלים. ביולי 1948 נכבש הכפר לאחר קרבות כבדים על ידי חטיבת הראל במסגרת מבצע דני. לאחר סיום המלחמה, באוקטובר 1948 הקימה קבוצת לוחמים את הקיבוץ המבוסס על חקלאות, תיירות ותעשיה.

צובה, בית המוכתר
שרידי הכפר צובה

הגישה אל ההר היא במעלה שביל המקיף את שרידי חומת המצודה הצלבנית. הכניסה לאתר אינה מוסדרת ואין בו כל שירותים או שלטי הסבר והכוונה. הביקור באתר מחייב משנה זהירות בשל בורות פתוחים וסכנת התמוטטות של מבנים.

מהכפר צובה אנו יורדים בשביל ישראל דרך עין צובה (הסגור למבקרים) ונחל צובה, חוצים את צומת הר איתן וממשיכים לכיוון הסטף. השביל ברובו מוצל ומיוער ונעים מאוד להליכה. אנו בסוף האביב והטבע עדיין מתפוצץ מפריחה – לוטם שעיר, דם המכבים, גזר קיפח, אחירותם החורש, שלהבית דביקה ואפילו פרגים אדומים אחרונים. בדרך אנו עוצרים למנוחה ברחבת התצפית "פינת עופר" המנציחה את זכרו של סג"מ עופר סטרינסקי ז"ל, קצין הנדסה מחטיבת גבעתי שנפל בעת מילוי תפקידו בדצמבר 1988.

לוטם שעיר ואורחת

אנו בדרכנו אל הסטף, שרידי כפר ערבי, ובו שניים מהמעינות הפועמים בהר – מעין הכפר (עין אל בלד) ומעין ביכורה. נדב, המדריך, מנצל את ההזדמנות להסבר על מעינות ההר שרובם ככולם הינם מסוג "מעיינות שכבה", והקשר בינם לבין החקלאות שהתקיימה בסביבתם. מעל המעיינות התקיימה חקלאות בעל (ללא השקיה) המבוססת על עצי שקד, זית, רימון וגפן, ומתחת לקו המעיינות התקיימה חקלאות שלחין המנצלת את מימי המעיינות לגידול גן ירק.

סטף – המעיין הפועם בהר

בשנות ה-50 שימשו שרידי הכפר כמתקן האימונים של יחידה 101 שהקים אריאל שרון ז"ל. כיום, שרידי הכפר ובעיקר הבריכה האוגרת את מי מעין הכפר הינם אתר תיירותי, ואנו פוגשים שם חבורת צעירים הקופצים אל הבריכה על מנת להשיב את נפשם בימי סוף-אביב חמים אלה.

מעיין הכפר, סטף

מהסטף אנו יורדים במדרגות אל נחל שורק, חוצים את אפיק הנחל ומתחילים לעלות בשביל לכיוון ירושלים, חוצים את צומת כרם ומטפסים אל עין כרם.

בעין כרם התקיים רצף התיישבותי עוד מתקופת המקרא. הכפר שנקרא אז בית הכרם היה בנחלת שבט יהודה ובחפירות הארכיאולוגיות שנערכו במקום נמצאו שרידי מקוואות מתקופת בית שני. על פי מסורות נוצריות מהמאה ה-4 נולד בעין כרם יוחנן המטביל ולכן נחשבת עין כרם למקום מקודש לנצרות. בכפר ובסביבתו מנזרים וכנסיות רבים – מנזר גורני (המוסקוביה), מנזר יוחנן בהרים ומנזר יוחנן במדבר ליד מושב אבן ספיר.

עין כרם – מנזר גורני ובית החולים הדסה

השכונה שבפאתי עין כרם היא "עמק התימנים", שכונה כפרית קסומה וציורית שהוקמה בשנת 1949 על ידי קבוצת עולים מתימן בבתים הערביים הנטושים של הכפר עין כרם. בשנים הראשונות סבלו התושבים מקשיי פרנסה ומהסתננויות ומעשי חבלה של ערביי הסביבה וברבות השנים הפך הכפר עין כרם לשכונה בירושלים. מעמק התימנים אנו עולים למעין במרכז הכפר, להפסקה אותה אנו מנצלים לשוטטות בסימטאות הקסומות של הכפר ולארוחת צהריים.

עמק התימנים, עין כרם

מעין כרם אנו מטפסים במעלה התלול לקרית מנחם בירושלים. שביל ישראל חוצה את השכונה מצפון לדרום וממנו יורדים לנחל רפאים. אנו עורכים תצפית נוספת דרומה, לעבר הישוב הר גילה והכפר וואלג'ה והמדריך, נדב, מספר לנו את סיפור הקרב הכושל שניהלה חטיבת "עציוני"  בפיקודו של משה דיין עם הצבא המצרי במסגרת מבצע "יקב" באוקטובר 1948. הקרב, שנועד להרחיב את פרוזדור ירושלים ולאפשר שליטה מלאה על נחל רפאים ומסילת הברזל לירושלים הסתיים בנסיגת כוחות צה"ל.

אנו ממשיכים במורד השביל ומגיעים לעין לבן, אליו ניתן להגיע גם ברכב, מחניון גן החיות התנ"כי בירושלים וממנו מתחיל שביל אופנים "מי-ם אל ים" שמגיע עד לחוף הים התיכון בתל אביב.

עין לבן. מי אמר שלירושלים אין חוף

המעיין מוקף בבוסתן עצים – תאנה, אגוז מלך, שקד וחרוב והמים נאגרים בשתי בריכות, האחת רדודה, והשנייה עמוקה יותר, המשמשת גם לרחצה. כן קורונה או לא קורונה, עין לבן הפך לחוף הים של הצעירים בדרום ירושלים המבלים במקום, משכשכים במים, ואינם שומרים על כללי המסכות והריחוק החברתי כאילו אין מחר.

מעין לבן אנו ממשיכים לעין ח'ניה שם אנו מסיימים טיול של 14 ק"מ ונפגשים עם האוטובוס המחזיר אותנו לנקודת היציאה.

איך מגיעים ?

נקודת ההתחלה – מגרש החניה של מפעל אורן, קיבוץ פלמ"ח צובה.

נקודת הסיום –  עין ח'ניה  (כביש נחל רפאים – עין יעל-הר גילה).

מפת סימון שבילים 9 (מבואות ירושלים)

נדרשת הקפצת מכוניות

 

הכותב הוא, בין היתר, צלם (חובב) ומדריך מסעות לפולין. את הטור הזה וטורים נוספים ניתן לקרוא בשבועון "נופים & נופשים" ובבלוג באתר www.yoav-armoni.info

רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו לקבוצת וואטסאפ או טלגרם שלנו.

שביל ישראל #5 – משמורת פורה לתל קשת

הימים הם ימי אמצע החורף, עוד לפני מתקפת הקורונה, האביב בפתח והדרום, כדרכו בפברואר, אדום. כדי שלא לפספס את הדרום האדום, עזבנו את סדרת טיולי החורף בהר הנגב ובמכתשים, ועלינו  אל צפון מערב הנגב. בתקופה הזו, האיזור הזה שבין כביש 6 ממזרח ועוטף עזה ממערב, הטבע מתפוצץ מפריחות (ספוילר – פחות כלניות, יותר עירית גדולה).

אנו מתחילים את מסלול ההליכה בשביל בשמורת פורה, ממש על כביש 6/40, סמוך למחלף מאחז, מעט מצפון לבית קמה. המדריך היום, נדב פרנקל, מתחיל בהסבר על הרקע הגיאוגרפי ועל הפרחים האופייניים למקום – אירוס ארץ ישראלי, כלניות, עיריות, לשון הפר, כלח, שמשון הדור ועוד.

אירוס ארץ-ישראלי

שמורת פורה, הנקראת על שם חורבת פורה הנמצאת בגבולה המערבי, משתרעת על שטח של 300 דונם באפיק נחל פורה ומצפונו. השמורה, שהיתה אז בשטח של 12 דונם בלבד, הוכרזה כבר בשנות ה-60 של המאה הקודמת, ולכן לא נפגעה ממרעה. בחורף נאגרים בשמורה מי שטפונות באפיק הנחל ונוצר אגם עונתי.

מאגר פורה

אנו ממשיכים באפיק הנחל ומגיעים לשרידי גשר הרוס, משני צידי אפיק הנחל. אלו שרידי גשר של מסילת הרכבת הטורקית שנסללה במלחמת העולם הראשונה. הגשר נהרס בשיטפונות בשנות ה-70 של המאה הקודמת. מסילת הרכבת הוקמה על ידי הטורקים במטרה לתמוך לוגיסטית במתקפה לכיבוש  תעלת סואץ מידי הבריטים. הטורקים הטילו את משימת תכנון והקמת המסילה על מהנדס גרמני בשם היינריך מייסנר, שהתמחה בהקמת מסילות ברזל. מייסנר תכנן את תואי המסילה שהתפצלה ממסילת הברזל מיפו לירושלים בנחל שורק והמשיכה דרומה לעיירה המצרית קסיימה בסיני, שם נפסקה הקמת המסילה עקב הכישלון במלחמה ונסיגת הכוחות הטורקיים צפונה. על אף השנים הרבות שחלפו מסיום מלחמת העולם הראשונה ניתן עדיין לראות חלקים רבים מתוואי המסילה בעיקר בנגב.

שרידי הגשר. פעם עברה פה רכבת #1
שרידי הגשר. פעם עברה פה רכבת #2

אנו ממשיכים לאורך נחל פורה עד למפגש עם נחל שקמה, ושם חוצים את הנחל בתוך הסחף הבוצי ועולים לתל נגילה.

תל נָגִילָה הוא גבעה נישאה בגדה המערבית של נחל שקמה ועליה עץ אשל בודד (ממקורות יודעי דבר שמעתי כי העץ נפל בסופה ב12.3.2020). השם העברי של התל נקבע על בסיס שמו הערבי של התל – תל אל-נג'ילה (תל העשב). התל נחפר בשנים 1962-1963 ונמצאו בו ממצאים מהתקופה הכלכוליתית ועד התקופה הביזנטית. הדעות חלוקות ביחס לזיהויו של תל נגילה. בעבר היתה סברה כי תל נגילה הוא מקומה של העיר הפלישתית גת אך לאחר שנחפר נקבע שאינו מיקום העיר גת.

תל נגילה

לתל נגילה כמו לתילים אחרים באיזור – תל חסי, תל קשת (קוניטרה) ותל אל מליחה,  הייתה חשיבות אסטרטגית במלחמת העצמאות משום שחלשו על שדה הנחיתה "אבק 1" שהוכשר ליד קיבוץ רוחמה כדי לתספק בדרך האוויר את הנגב הנצור. בליל 8.9.1948 נכבשו התלים על ידי חטיבת יפתח-פלמ"ח. המצרים הגיבו בהתקפות נגד על תל קשת שנמשכו יומיים אך נהדפו. התל נמצא בלב אחד מאיזורי ההתיישבות המרכזיים של שנות ה-50 – איזור לכיש, שחצץ בין ההתיישבות הערבית בדרום מערב הר חברון לרצועת עזה ובמרכזו העיר קרית גת.

עצי השקמה

יורדים מתל נגילה ולאחר הליכה קצרה מגיעים לנחל סד, יובל של נחל שקמה, המתחתר בסלע הקירטון הלבן ויצר נוף מצוקי בוהק וחלק. הנחל נקרא בערבית ואדי סוד, על שם הסיד שהופק בעבר מסלע הקירטון. קניון נחל סד הוא אחד הקטעים היפים והמפתיעים באזור. השביל עובר מעל וממזרח לערוץ הצר של הנחל החותר בסלע ויוצר קניון מדהים.

קניון נחל סד

בהמשך השביל מתגלה תיבת עץ ובה, הפלא ופלא, ספרי קריאה. תיבות הספרים של שביל ישראל הינן פרי יוזמה מבורכת של שני "שביליסטים", נירית ורועי, אשר מבקשים ליצור, באמצעות ספרי הקריאה, מסע רוחני בשביל ישראל, לצד המסע הפיזי.

ארגז הספרים של השביליסטים

קטע הליכה ארוך מביא אותנו לחציה בוצית נוספת של נחל שקמה ושם אנו פוגשים חבורת רוכבי ריינג'ר החוצה בעליזות את הנחל הבוצי תוך השפרצת מים ובוץ לכל עבר.

חוצים את נחל שקמה. מי ברגל, מי ברכב

אנו מסיימים את המסע ליד תל קשת, ונוסעים לקינוח ליער שוקדה כדי שנוכל ליהנות משפע הכלניות כשברקע מתנגן לו השיר של נתן אלתרמן, בביצוע הבלתי נשכח של שושנה דמארי

כלניות, כלניות,
כלניות אדמדמות אדמוניות
כלניות, כלניות, כלניות מטוללות חינניות

הדרום אדום ביער שוקדה

*  *  *

איך מגיעים ? היכן מסיימים ?

נקודת ההתחלה – חניון שמורת פורה, צמוד לכביש 40 (מעט מצפון לבית קמה).

נקודת הסיום –  תל קשת  (על כביש 40).

מפת סימון שבילים 12 (הנגב הצפוני)

נדרשת הקפצת מכוניות

הכותב הוא, בין היתר, צלם (חובב) ומדריך מסעות לפולין. את הטור הזה וטורים נוספים ניתן לקרוא בשבועון " נופים & נופשים " ובבלוג באתר www.yoav-armoni.info

 

 

 

רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו לקבוצת וואטסאפ או טלגרם שלנו.

שביל ישראל #4 – הסנפיר והכרבולת

בסיפור של היום אנו במסלול היום הרביעי במסגרת מסעות "שביל של יום תש"פ" של ביס"ש כפר עציון. המסלול הוא חלק מסדרת הטיולים באיזור המכתשים. במסע היום אנו מגיעים הפעם אל המכתש הגדול, הוא מכתש חתירה, כאשר אנו מתחילים את המסלול ממפעלי הפוספטים באורון, מטפסים על שולי הר כרבולת, בקיר המזרחי של המכתש, יורדים אל תוך המכתש ויוצאים ממנו תוך טיפוס על הר סנפיר ומשם גולשים אל עין ירקעם.

המסלול מתחיל משער מפעל הפוספטים באורון, על כביש 206. הסבר קצר של המדריך, גדי חיימוב, על מפעל הפוספטים ויוצאים לדרך.

נכנסים לערוץ הנחל שממערב לכביש ומתקדמים למפגש עם שביל ישראל. את מסילת הברזל המשמשת את רכבות המשא המובילות את הפוספטים, ממישורי צין ואורון לנמל אשדוד, אנו חוצים דרך מעביר המים ואז עולים בשביל התלול על המצלעות המזרחיות של המכתש.

מצלעות המכתש

ההר שאנו מטפסים בשיפוליו נקרא "הר כרבולת" בשל צורתו המשוננת מזכירה כרבולת של תרנגול והוא חלק מרכס חתירה. במסלול היום אנו מטפסים במקטע שאורכו כקילומטר וחצי מגובה של 330 מטר לגובה של 460 מטר, שיפוע ממוצע של 8.6%. בשלב מסויים אנו נפגשים עם השביל המסומן בכחול ופונים צפונה. גדי מבטיח שאת מסלול הר כרבולת עצמו נעשה בשלב מאוחר יותר וההודעה הזו, משחררת, איך לומר, אנחת רווחה מחלק מהחברים לקבוצה.

מסילת הברזל לאורון ומסוף נחל צין. בעתיד – אולי לאילת
חוצים את מסילת הברזל

אנו מתקדמים בשביל הכחול, בחצי הגובה של המצלעות במקטע של כקילומטר וחצי נוספים לכיוון צפון, ומתחברים שוב לשביל ישראל. כאן השביל מתחיל לעלות, ולעלות, ולעלות, מרום של כ-450 מ' לרום של כ-510 מ', ואז, מגיעים אל שפת המכתש שנפרש לעינינו במלוא הדרו. זה פשוט וואו… רק כדי לראות את מה שאנו רואים היה שווה להגיע לכאן.

המכתש הקטן, הדופן הדרום מזרחית

אנו מקבלים מהמדריך, גדי, הסבר על המכתש הגדול, וגם כאן נציג את המכתש הזה בכמה מילים.

המכתש הגדול או בשמו המדויק: מכתש חֲתִירָה (כיום נקרא גם "מכתש ירוחם")  הוא השני בגודלו במכתשי הנגב, ולמעשה בעולם כולו. המכתש ממוקם ברכס חתירה כ-7 קילומטרים דרום-מזרחית ליישוב ירוחם ומכאן שמותיו.

אורכו של המכתש 14 ק"מ ורוחבו 6 ק"מ. עומקו המרבי הוא 410 מטרים והוא מנוקז על ידי נחל חתירה.

מכאן ממשיכים צפונה לאורך המצוק, על שפת המכתש, כ-2 קילומטרים נוספים עד שמגיעים לפיצול שבילים – שביל מסומן ירוק לכיוון מזרח אל הר סנפיר (שאליו נגיע מאוחר יותר) ושביל מסומן שחור, לכיוון צפון-מערב, היורד דרך המצוק אל קרקעית המכתש.

מכאן יורדים אל המכתש הקטן

אנו פונים אל המסלול המסומן בשחור ומגיעים את מקטע הירידה בקיר המצוק. זהו מקטע המחייב שימוש ביתדות וכבלים, ובסיומו שביל תלול אל קרקעית המכתש. משם ממשיכים בשביל המסומן שחור אל איזור החולות הצבעוניים, שם אנו נחים מעט ואוכלים ארוחת צהריים.

החולות הצבעוניים נוצרו בתהליך של התפוררות שכבות סלעי היסוד וכך נוצרה שכבת אבן החול שנחשפה במהלך הווצרות המכתש. לאחר ארוחת הצהריים, אנו מסתובבים מעט בין שכבות אבן החול במגוון צבעים, המתפוררת במגע. צבע אבן החול הינו בהתאם למרכיבי התחמוצת המינרלית שבתוכה – הצבע האדום מקורו בתחמוצת ברזל, הירוק נוצר מתחמוצת נחושת, הצהוב ממנגן והכתום מגפרית.

החולות הצבעוניים

אנו ממשיכים מזרחה, אל השביל המסומן בירוק, העולה אל ה"סנפיר הקטן". העליה אל "הסנפיר הקטן" אמנם קשה, אך בהמשך אנו צריכים לעלות אל "הסנפיר הגדול". הרי הסנפיר נקראים כך עקב צורת דפנות המכתש המזכירות סנפיר.

אז כן, לאחר העליה המאתגרת אל הסנפיר הקטן אנו מתיישבים לנוח לרגע, פוגשים טריסטרמית שמלווה אותנו (בטח מצפה ללקט איזה פירור) ואז מטפסים אל הסנפיר הגדול, וכשרואים את הירידה ממנו, מבינים על מה ולמה נקרא שמו סנפיר. איכשהו מתברר די מהר כי הירידה, משום מה, מסובכת וקשה יותר מהעליה אבל כנראה שאין ברירה. אי אפשר להישאר כאן על ראש ההר וחייבים לרדת…

עולים אל הסנפיר
טריסטרמית במעלה אל הסנפיר

בסיום הירידה חוצים שוב את מסילת הברזל דרך מעביר המים ואת הכביש, ואז מגיעים לדובדבן שבקצפת, שכל המאמץ הזה היה שווה כדי להגיע אליו – עין ירקעם.

עין ירקעם הוא מעיין עונתי הנובע בעיקר בחורף עקב עליית מפלס מי התהום אל מעל פני הקרקע. ליד המעיין יש גב מים גדול המתמלא בחורף במי שטפונות. לקראת סוף הקיץ נשארים מים מעטים בחלקו התחתון של הגב, אך מי התהום של המעיין נותרים יחסית גבוהים ובעלי החיים מהאזור מצליחים להגיע אליהם. המעיין מוקף בצמחייה רבה, בעיקר קנה ואשל. בקיר הגדה הצפונית של הנחל חצובות מדרגות עתיקות שככל הנראה, שימשו להורדת גמלים לשתייה מהגב. בסמוך למעיין נמצא מצד ירקעם מן התקופה הביזנטית ששימש כנקודת אבטחה.

עין ירקעם #1
עין ירקעם #2

כאן אנו מסיימים את המסלול, עולים לאוטובוס וחוזרים צפונה.

*  *  *

איך מגיעים ? היכן מסיימים ?

נקודת ההתחלה – שער מפעל הפוספטים באורון, על כביש 206

נקודת הסיום –  חניון עין ירקעם על כביש 206

מפת סימון שבילים 14 (מכתשים)

נדרשת הקפצת מכוניות קצרה

הכותב הוא, בין היתר, צלם (חובב) ומדריך מסעות לפולין. את הטור הזה וטורים נוספים ניתן לקרוא בשבועון נופים & נופשים ובבלוג באתר www.yoav-armoni.info

רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו לקבוצת וואטסאפ או טלגרם שלנו.

שביל ישראל #3 – ממצד תמר אל מעבר אשמדאי

אנו  בדרכנו אל מסלול היום השלישי, בתוך סדרת הטיולים בעונת החורף, בהם נחקור ברגליים את איזור המכתשים. במסע היום אנו נגיע שוב אל המכתש הקטן, הוא מכתש חצרה, אך הפעם נגיע אליו מצפון ונסיים את המסלול בתוכו.

נקודת המוצא הינה מצד תמר, הצמוד לכביש 25, כ-23 ק"מ ממזרח לדימונה. מצד תמר הוא מצודה מהתקופה הרומית -ביזנטית שהיתה פעילה במשך כ-450 שנים, בין המאה ה-3 למאה ה-7 לספירה. המצד ממוקם בראשו של מעלה תמר היורד מרכס חצרה אל הערבה ודרום ים המלח ושימש כתחנת מעבר של הנבטים בציר התנועה המוביל מהרי מואב בעבר הירדן אל ממשית ומשם מערבה אל חופי הים התיכון. כמקורות מים למצודה שימשו עין צפית ומאגרי מי שטפונות באזור. כאשר השתלטו הרומאים על מדינת הנבטים בשנת 106 לספירה, נכבש מצד תמר ושולב בקו המוצבים המדברי הרומי– לימס פלשתינה, עד לכיבוש הערבי של ארץ ישראל.

 

מצד תמר

על מנת לחצות את כביש דימונה-סדום (כביש 25) אנו משתמשים במעביר המים. לאחר היציאה ממעביר המים, בצד הדרומי של הכביש, אנו מוצאים את העליה הראשונה ליום זה, אל הרכס שמעל נחל צפית וממנו עורכים תצפית על האיזור.

ככה זה כשאין מעבר חציה

נחל צָפִית  החוצה את רכס חצרה, חוצץ למעשה בין הנגב מדרום למדבר יהודה מצפון. אורכו כ-25 קילומטר  והוא יורד במפל גבוה ומספר מפלים נמוכים יותר, אל חלקו התחתון  בו הוא נשפך לנחל צין. בחלקו העליון של הנחל נובע מעיין – עין צפית. באפריל 2018 אירע בחלקו התחתון של הנחל אסון נחל צפית, כאשר עשרה נערות ונערים ניספו בשיטפון בזק בעת שטיילו בנחל.

אנו יורדים אל ערוץ הנחל ועולים כקילומטר במעלה הערוץ, עד שמגיעים לאיזור בו רואים הרבה קני סוף. סגולה, המדריכה, מגלה לנו כי הימצאות קני סוף מעידה על מאגר מי תהום מתוקים הנמצאים סמוך לפני הקרקע, זאת מכיוון שקני סוף רגישים למליחות מי התהום. אכן, הגענו לעין צפית. נווה מדבר קטן וירוק באמצע שומקום.

עין צפית

אנו חוזרים אל שביל ישראל ומטפסים אל הגדה הדרומית של נחל צפית ואל רכס חצרה, כאשר מגמת פנינו דרום מערב, אל קיר מכתש חצרה, הוא המכתש הקטן.

ההולכים בשביל

לאחר הליכה של כ- 4.5 ק"מ נוספים, אנו מגיעים אל ראש מעלה חצרה. ליד ראש המעלה אנדרטה לזכרו של דוד אייזנברג, בן גרעין השומר הצעיר שבמהלך טיול תנועה בפסח תשט"ו (1955) מת מהתייבשות.

המכתש הקטן – מבט מראש מעלה חצרה

לצד מעלה חצרה יש דרך ג'יפים החסומה בסוללות עפר. הדרך נפרצה על מנת להניח קו צינור מים מהקידוח בתחתית המכתש, ומאז שימש כמסלול אתגרי לנהגי ג'יפים בשטח. לאחר שנהג אחד הג'יפים נהרג כאן בהתהפכות הג'יפ בו נהג, החליטה רשות הטבע והגנים לחסום את דרך הג'יפים.

סגולה, המדריכה, מנצלת את הפסקת הצהריים ואת היותנו במצב הקשבה ומסבירה, או יותר נכון מנסה להסביר, איך נוצר מכתש. וכך זה מתחיל : מהי ההגדרה המדעית למכתש, היא שואלת, ומייד עונה במשפט שלא יישכח : "מכתש הוא בקע ארוזיבי ברום אנטיקלינה אסימטרית" ואז עוברת לפירוש המילים וחיבורם שוב למשפטים. זהו. כאן איבדתי אותה. מצטער.

לא נלאה בדברים אבל כנראה שיש סיבות טובות מאוד לכך שכאן נוצר מכתש, מה גם שמדובר במכתש השלישי בגודלו, ואחד מ-5 מכתשים בעולם כולו, בנוסף למכתש רמון והמכתש הגדול, שכולם נמצאים רק בישראל.

שקיעה במכתש הקטן #1

את הירידה מראש מעלה חצרה אנו כבר עושים בשקיעה הצובעת את ההרים בגוון אדמדם. אנו יורדים בשביל תלול למדי ובקרקעית המכתש אנו מוצאים גושים של סלע אבן חול בחגיגה של צבעים, שמינרלים שונים צובעים אותם בכל צבע אפשרי.

אנו מתקדמים אל הדופן המזרחית של המכתש, בה נפער בין קירות המכתש פתח שנוצר ע"י נחל חצרה המנקז את מי השטפונות אל הערבה. נחל חצרה חושף גם את מרבדי החול הצבעוני המצויים בקרקעית המכתש.

שקיעה במכתש הקטן #2

במוצא הנחל מהמכתש ניצב בעבר סלע גדול שחסם את הכניסה, והפלמ"חניקים שטיילו באיזור בשנות ה-40 של המאה הקודמת קראו לו "סלע אשמדאי". השם לקוח מהאגדה  המספרת שאת הסלע זרק מלך השדים – אשמדאי, כדי למנוע כניסה אל ארמונו. אשמדאי או לא, בשנת 1959 פוצץ "סלע אשמדאי" לצורך ביצוע קידוח המים במכתש, ומאז לא נשאר זכר לא לסלע ולא לאשמדאי והכניסה למכתש אפשרית לכל כלי רכב, כולל האוטובוס שהגיע לקחת אותנו בחזרה צפונה.

*  *  *

איך מגיעים ? היכן מסיימים ?

נקודת ההתחלה – חניון מצד תמר, צמוד לכביש 25 (בין דימונה לצומת הערבה).

נקודת הסיום –  שער אשמדאי  (היציאה מהמכתש הקטן אל כביש 90).

מפת סימון שבילים 14 (מכתשים)

נדרשת הקפצת מכוניות

 

הכותב הוא, בין היתר, צלם (חובב) ומדריך מסעות לפולין. את הטור הזה וטורים נוספים ניתן לקרוא בשבועון "נופים & נופשים" ובבלוג באתר www.yoav-armoni.info

רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו לקבוצת וואטסאפ או טלגרם שלנו.

שביל ישראל #2 – ממישור ימין אל מעלה עלי

חלפו עברו שלושה שבועות מהטיול הראשון במסגרת "שביל של יום" עם ביס"ש כפר עציון ואנו כבר בדרכנו אל מסלול היום השני. סדרת הטיולים בחודשים הקרובים תהיה בדרום, באיזור המכתשים.

נקודת המוצא הינה חניון מישור ימין, הצמוד לכביש 227.  מישור ימין נמצא בין רכס חתירה (המכתש הגדול) לרכס חצרה (המכתש הקטן) ונחל ימין מנקז את המישור אל עבר נחל חתירה ומשם לנחל צין. המדריך, רוני אוסטרייכר, מתחיל בסקירה קצרה של הסביבה, ויוצאים לדרך.

אנו הולכים בערוץ נחל ימין, בשביל המסומן בסימון שבילים ירוק, על מנת לחבור לשביל ישראל. בערוץ הנחל מיני צמחים אפייניים לערוצי הנחלים בנגב : מוריקנדיה מבריקה, חמאדת השיח, עצי שיטה משני סוגים – סוככנית וסלילנית ועוד.

חמאדת השיח
שיטה סלילנית (קרוב) ושיטה סוככנית (רחוק). מצא/י את ההבדלים

אחרי כמה מאות מטרים של הליכה באפיק מתון וחולי, הנחל יורד במפל לערוץ קניוני. השביל עוקף את המפל משמאל (ממזרח) ויורד ללא קושי מיוחד למורד הנחל. למרגלות המפל נמצאים גבים שהתמלאו לאחר הגשם שירד בתחילת החורף אך גבי ימין עצמם נמצאים בהמשך.

כי נבקעו במדבר מים ונחלים בערבה

לאחר הליכה קצרה במורד הקניון אני מגיעים אל גֵּבֵי יָמִין – מקבץ גבים מרשים. כאשר רואים את המים בגבים, מתנגנות מאליהן מילות השיר משנות השישים של המאה הקודמת, שהלחין דוד זהבי והמבוסס על האמור בספר ישעיהו פרק ל"ה : "יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח כַּחֲבַצָּלֶת, כִּי-נִבְקְעוּ בַמִּדְבָּר מַיִם וּנְחָלִים בָּעֲרָבָה." בקצה הגב הגדול נמצאת "קשת" סלע מרשימה, ומעבר לה דיונה יפה בגדה המערבית של האפיק.

גב ימין
שער האבן ביציאה מגב ימין

לאחר הדיונה נפרד השביל מהנחל ופונה שמאלה בעלייה מתונה. אנו חוצים ערוץ קטן ומטפסים בשלוחה לעבר צומת שבילים. בדרך מוצאים פרח קטן ויפהפה בשם בצלציה ארץ ישראלית שמנצלת את הגשם שירד ויצאה לפרוח. ממשיכים בעלייה ומגיעים לנקודת תצפית בראש מעלה ימין. ירידה קצרה מובילה אותנו למפגש עם שביל ישראל מעל לראש מעלה ימין. כאן יש תצפית מרהיבה על המפל (היבש כמובן) בנחל ימין ועל מפגש נחל ימין עם נחל חתירה וגם סדקים צרים ועמוקים בסלע. אנחנו לא רוצים להיו כאן כשהתנועות הטקטוניות יפוררו את הסלע …. השביל עובר מעל אחד הסדקים ואנו עוברים מעל הסדקים ופונים מזרחה, אל שביל ישראל.

בצלציה ארצישראלית
סדקים בסלע – ראש מעלה ימין

מראש מעלה ימין אנו הולכים בכיוון כללי מזרחה, עוד כ-3.5 ק"מ פחות או יותר באותו תוואי גובה, על גבי שביל ישראל, אל מצד צפיר.

מצד צפיר הוא מצודה מהתקופה הרומית-ביזנטית אשר היתה תחנת משמר בראש מעלה העקרבים הרומי, בשטח השולט על סביבתו בגובה כ-500 מטר, על דרך המסחר ממחצבות הנחושת בערבה אל נמלי הים התיכון. המצודה בנויה מאבן, צורתה ריבוע באורך וברוחב 7.5 מטר, ונותרו בה הקירות החיצוניים ושרידי גרם מדרגות שהוביל לקומה שנייה. כאשר אנו מגיעים למצד צפיר מתחילה רוח עזה ואובך אך רוחנו איתנה ולאחר ארוחת צהריים והסברים על האתר אנו ממשיכים בדרכנו על שביל ישראל מזרחה.

 

צומת השבילים למרגלות מצד צפיר
מצד צפיר

מכאן אנו הולכים עוד כ-5 ק"מ מזרחה באגן הניקוז של נחל גוב עליון, אל מפגש שביל ישראל עם כביש 227 בראש מעלה עקרבים. אנו חוצים את כביש 227, וממשיכים בשביל ישראל מזרחה עוד כ- 3 ק"מ אל ראש מעלה עלי ותצפית על מכתש חצרה (המכתש הקטן).

 

 

מכתש חצרה (המכתש הקטן) – תצפית מראש מעלה עלי

לאחר ההתרשמות מנוף המכתש לעת שקיעה, אנו עולים על האוטובוס ונוסעים בחזרה הביתה.

* * *

איך מגיעים ? היכן מסיימים ?

נקודת ההתחלה – חניון מישור ימין בצמוד לכביש 227.

נקודת הסיום –  חניון לילה נחל עקרבים (יציאה בדרך עפר מכביש 227).

מפת סימון שבילים 14 (מכתשים)

נדרשת הקפצת מכוניות

הכותב הוא, בין היתר, צלם (חובב) ומדריך מסעות לפולין. את הטור הזה וטורים נוספים ניתן לקרוא בשבועון "נופים & נופשים" ובבלוג באתר www.yoav-armoni.info

 

רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו לקבוצת וואטסאפ או טלגרם שלנו.

שביל ישראל #1 – ממִצְפָּה אל מרגלות הארבל

לפני שנתחיל, כמה מילים של גילוי נאות. המחשבה ללכת ולטייל בשביל ישראל ולקבל את התואר "שביליסט", מסתובבת אצלי בראש כבר שנתיים – שלוש. בהיותי אדם עובד (עדיין), הבנתי שלעשות את שביל ישראל "במכה אחת", כמו החבר'ה הצעירים שהשתחררו עכשיו מהצבא, זה לא יהיה הרעיון הכי טוב. אז איך עושים את השביל ? מצטרפים לאחת מהקבוצות המודרכות ההולכות בשביל טיפין טיפין, יום אחד בכל חודש. אז המחשבה והרצון קיימים, וגם יש איך, אבל איכשהו בכל שנה זה איכשהו נדחה לשנה הבאה.

השנה החלטתי שזהו. עד כאן. השנה אני מתחיל לעשות את השביל וזהו, בלי תירוצים. הצטרפתי לקבוצת מטיילים שאורגנה על ידי בית ספר שדה כפר עציון במסגרת תכנית שנקראת "שביל של יום" ובמסגרתו נלך לאורך השביל יום אחד בכל חודש, וכך במשך 5 שנים נסיים את השביל כולו.

אז נתחיל עכשיו בסדרת טורים שהנושא שלה יהיה שביל ישראל. אשתדל למעט במלל ולהרבות בתמונות על מנת לשתף אתכם, במקסימום חוויה ומינימום חפירה. זהו, יוצאים לדרך.

כך מצאתי את עצמי, בבוקר אחד, באוטובוס הנוסע למקטע הראשון, מהמושבה מצפה שליד טבריה אל מרגלות הארבל, בהובלת המדריכה סגולה זמירי.

נקודת המוצא היא המושבה מִצְפָּה, הממוקמת בבקעת הארבל, לא רחוק מטבריה. המושבה הוקמה בשנת 1908, על ידי אנשי העליה השניה, כמושבה של יק"א (תרגום מאנגלית של  Jewish Colonization Association-  JCA החברה היהודית להתיישבות(. שמה של המושבה ניתן לה בשל היותה צופה על הכינרת.

בקעת ארבל

לאחר סבב היכרות קצר והדרכה של סגולה על המושבה, אנו יורדים ממצפה, חוצים (בזהירות) את כביש 7717 אל נחל רקת, הנושא את שמו של הישוב רקת הנזכרת במקרא, בגבול נחלת שבט נפתלי –  "וערי מבצר….וחמת רקת וכנרת" ( יהושע יט, לה) וממנו עולים אל פאתי המושב כפר חיטים.

המושב כפר חיטים הוקם על אדמות שנרכשו עוד בשנת 1878 (תרל"ח) במטרה לנטוע במקום פרדס אתרוגים כאשר רווחי הפרדס יועדו לתמיכה ביישוב היהודי בטבריה. בתחילת המאה ה-20 נרכשות האדמות על ידי הקרן הקיימת לישראל ובשנים 1913 ו- 1923 נעשו נסיונות ליישב את המקום. במהלך מאורעות תרפ"ט המושב הותקף ע"י ערביי הסביבה ובשנים שלאחר מכן ננטש. בסוף 1936 מקימים את המושב מחדש, במסגרת יישובי חומה ומגדל. מאז פועל המושב כמושב שיתופי חקלאי.

נחל רקת, הכינרת ושם ? הרי גולן

מכאן ממשיכים לאורך גדר המושב אל דרך נופית העוברת לאורך שפת בקעת הארבל כאשר ממזרח, לאורך הדרך, נשקפת הכינרת עד אשר הדרך מתעקלת מערבה, על שפת מצוק הארבל ומצפון לנו בקעת גינוסר. כך, לאחר הליכה של כ – 7 ק"מ אנו מגיעים אל הגן הלאומי ושמורת הטבע ארבל.

בקעת גינוסר והכינרת

אנו מתכנסים לתצפית והסבר של סגולה מהמצפור על שם החייל רועי דרור שנהרג למרגלות הארבל בעת אימון, על הנוף המדהים הנשקף מהארבל מזרחה וצפונה. וממשיכים אל מרכז המבקרים הקטן לארוחת צהריים.

מצוק הארבל, המתנוסס מעל הכנרת, משקיף לגולן לחרמון ולהרי הגליל ומהווה את לבה של שמורת הטבע ארבל, ואת הגן הלאומי ארבל המקיף אותה. הגן הלאומי ושמורת טבע ארבל כוללים גם את הר ניתאי, הר סביון, נחל ארבל וכן שני יישובים קדומים שהותירו שרידי שני בתי כנסת מפוארים וחומה מימי המרד הגדול.

מצוק הארבל

לאחר שסיימנו את ארוחת הצהריים אנו מתקדמים את שפת המצוק, אל השביל היורד לואדי חמאם. בחלק הראשון של  הירידה מהמצוק אנו נעזרים בכבלים ויתדות הנעוצים בסלע. לאחר מקטע זה בו יורדים כמה עשרות מטרים, ממשיכים לרדת בשביל לאורך המצוק.

יורדים במצוק #1
יורדים במצוק #2

במצוק פעורות מאות מערות שנוצרו בראשיתן בתהליך טבעי (קארסטי). מאוחר יותר נחצבו המערות הטבעיות והורחבו ביד אדם למטרות מגורים בתקופות קדומות.

מערות המסתור במצוק הארבל

בסוף תקופת החשמונאים המקום נתפס בידי המורדים בהורדוס אשר חצבו במערות בורות מים, אולמות מגורים, בורות איסום, מכלולי מדרגות ומקוואות. המורדים מצאו את המערות כמקום מסתור אידיאלי, וכך מתאר יוסף בן מתיתיהו את היתרונות הצבאיים של המערות : "המערות האלה נמצאו בצלעות הרים תלולים ומכל עבר לא יכול הצבא לגשת אליהן, כי רק משעולים צרים ונפתלים הוליכו אל פי המערות, והצלע אשר מעבר פני המערות מלמעלה, ירד אל תהום עמוקה והיה זקוף על פי תהום" (תולדות מלחמות היהודים עם הרומאים", ספר א', פרק ט"ז-א').

הורדוס נלחם בגליל כנגד מתנגדיו, תומכי אנטיגונוס, תוך ביעור קיני ההתנגדויות, שמרכזן היה במערות שליד הארבל. בהמשך, בעת המרד ברומאים נתפס המקום שוב על ידי המורדים. לאחרונה סיימה רשות הטבע והגנים את הכשרת חלק מהמבצר החשמונאי לכניסת מטיילים ואנו כמובן לא מוותרים על האפשרות לראות את המערות בהם התבצרו המורדים מבפנים.

ממערות הארבל ממשיכים לרדת בשביל התלול אל הישוב חמאם בבקעת גינוסר ובדרך מציץ עלינו שפן סלעים.

שפן סלעים סקרן

לאחר סיום הירידה מהארבל, נוסעים לסיור קצר בטבריה ומשם בחזרה הביתה.

איך מגיעים ? היכן מסיימים ?

·      אל המושבה מִצְפָּה מגיעים מכביש 77 (צומת גולני – טבריה).

·      נקודת ההתחלה – בקצה המושב, מצפון לבית המזכירות

·      את המסלול מסיימים ליד בית העלמין של הישוב הבדווי חמאם (כביש 807)

·      מפת סימון שבילים 2 (גליל)

·      נדרשת הקפצת מכוניות

* * *

הכותב הוא, בין היתר, צלם (חובב) ומדריך מסעות לפולין. את הטור הזה וטורים נוספים ניתן לקרוא בשבועון "נופים & נופשים" ובבלוג באתר.

 

רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו לקבוצת וואטסאפ או טלגרם שלנו.